אני פה
טיפול בשיטת עוצמת הרכות

האלוהים החדשים של המיילדות
אז עשיתי תפנית 180 מעלות, והלכתי אחרי הלב שלי, שפנה אז ממזרח למערב.. והלכתי ללמוד להיות אחות, כמו שאמא שלי היתה, יותר מ40 שנה. וזה מצחיק כי לפני קצת יותר מעשור אם הייתם שואלים אותי מה אני בטוח לא אהיה, אז הייתי עונה אחות״. כי החיים שלי היו עסוקים בחלומות אחרים. ואז כשהקשבתי ללב, הוא פשוט לקח אותי לאן שהנשמה שלי צריכה להיות, בכל פעם מחדש. כשאני חושבת על המסגרות שעברתי בחיי כמועסקת או כחיילת תמיד היה לי קשה. תמיד המציאות הפגישה אותי עם אנשים שאמרו לי את לא מספיק טובה. את אולי נראית טובה, ועושה רושם טוב של בחורה רצינית, אבל בעצם את לא. את רק נראית כזאת. עושה רושם כזאת. וכבן אדם לומד וחוקר, אכן שאלתי את עצמי בבגרות, הולכת וגדלה עם השנים, מדוע אני מפגישה את עצמי עם האנשים האלו? מה הם מנסים לומר לי?
ללמוד תמיד אהבתי, גם את בית ספר אהבתי בכל המסגרות השונות. בגן סבלתי!!!! מעניין למה? ואני זוכרת את זה עד היום. אומרים שאם טוב לך כילד אתה לא זוכר את הילדות שלך, ואני זוכרת את הגן, שהייתי עומדת על הגדר ובוכה לאמא שלי שתבוא לקחת אותי. זה זיכרון מאוד חזק שלי, שכל פעם שאני נזכרת בו ממש דופק לי הלב, חזק. גם אז זאת היתה גדר, היתה המסגרת שהיתה קשה לי. בבית ספר יכולתי בזמנו לברוח הביתה כשרציתי, ועשיתי את זה פעמים לא מעטות…. ואז גם לא שנאתי את בית ספר… מעניין. 
הייתי עובר או ליתר דיוק עוברית, שחששה לחצות את השער אל העולם הזה
דווקא ביום הזיכרון לחללי צה״ל
קצת מרגישה כמו בשדה קרב ללא רעים, ללא רעות, ללא כלי נשק
גם שורותינו מדלדלות ולא נשאר זמן לטפל ביולדת כמו שחלמתי. כמו אותה הסיבה שבגללה רציתי כל כך להיות מיילדת. 
לא מאשימה אף מיילדת אחרת מכל שורותינו, כי גם הן עייפות, חוששות וגם רגילות כבר למירדף השדים שחדר לידה הפך להיות. 
זה גובה ממני מחיר גבוה מידי
למה?
צריך לנצל את זה לטובה, למנף את זה.